גשם כיסה את אספלט הכביש
ביום הכי קר בשנה,
ומעיני שלי, טפטוף מקומי,
כי יש סדק בלב אהבה.
כשהלכת מכאן, לא ידעת לאן
מסגרת פני בחלון.
אבל גם בתמונות, לפעמים הדמויות
מקשיבות לתקתוק השעון.
ואולי, אתה פה חסר לי.
אתה כאן, אתה שם,
ובכל זאת אתה פה חסר לי.
ואולי, אתה פה חסר לי…
אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי
שאבוא וארוץ עד אליך,
וכלום לא קרה כשאתה לא בסביבה.
(כן) הכל די רגיל בלעדייך.
הייתי בכיף מחבקת אותך,
מחכה לך בין הסדינים.
אני שונאת אנשים, (אנשים חלשים)
שבמקום לדבר הם זזים.
ואולי, אתה פה חסר לי…
(מה יקרה אם פתאום תבוא אלי
ותייפה את הכל?
רגע של שקט, בחוץ שוב הגשם
ממשיך על הכביש עוד ליפול?)
ואולי, אתה פה חסר לי…
המופלאה בנשים
כבו עינייך, רק צליל קולך עוד מהדהד, מאור פנייך, ידייך הטובות, הנבונות – אהבתך, ממך באתי ואלייך אשתוקק …. עזים ממוות געגועי, ארוכים משנות חיי, עוד ניפגש אולי, בגלגול אחר, את – המופלאה בנשים
