למרות ששריפת גופות היא דרך הקבורה הפופולריות ביותר בעולם כיום, עדיין יש הרבה מאוד מסתורין וחוסר ידיעה סביב התהליך. לחלק מהאנשים לא ברור אם שריפת גופות מותרת בישראל או האם שריפת גופות מותרת ביהדות. הרבה האנשים תוהים מי בכלל בוחר בשריפת גופות ולמה. ישנם אנשים שרוצים להבין איך התהליך עובד ומה הטכנולוגיה הקיימת כיום מאחורי תנורי שריפת גופות. לא מעט עולות תהיות לגבי מה לעשות עם האפר שנותר לאחר שריפת הגופה – האם לקבור, לפזר, לשמור, להפוך אותו לתכשיט?
אנו משלבים שריפת גופות, מעמדי פרידה מכבדים, מוצרי הנצחה איכותיים, ועוזרים לממש בקשות הנצחה
למרות ששריפת גופות היא דרך הקבורה הפופולריות ביותר בעולם כיום, יש כל כך הרבה מיסתורין סביב התהליך ונוצרו מיתוסים (אמיתיים וטעויות):
"שריפת גופות אינה חוקית", "בסוף מתקבל באמת אפר", "הדתות אוסרות שריפת גופות", "אין שריפת גופות ביהדות", "נוצר ריח רע בעת השריפה", "הגופה עולה באש התהליך", "שריפת גופות אינה חוקית בישראל" ועוד.
רוצים לדעת מה מתוך זה אמת ומה פחות?
התפתחות הטכנולוגיה ותהליכי העבודה שינו מאוד את תהליך האופרה (תהליך השריפה) – לאורך 2000 ה-שנים האחרונות!
הבנת אופן הפעולה של המשרפה, לצד הכרות עם תהליך העבודה של הצוות שאחראי על שריפת הגופות, עוזרת לחלק מאנשים להפיג את תחושת התעלומה וההחשש מתהליך השריפה.
כאן תוכלו למצוא תיאור של תהליכי העבודה, הטכנולוגיה, אופן ההקפדה על זיהוי וכבוד הנפטר, ומה עושה הצוות.
מבחינת ההלכה שריפת גופה היא דבר אסור. יחד עם זאת, ניתן למצוא לאורך ההיסטוריה היהודית מקרים רבים שבהם נשרפו גופות המתים מימי שאול המלך. ישנם זרמים ביהדות שאמפשרים שריפה גופות.
אז למה אוסרת היהדות שריפת גופות, ומי בכל זאת מאפשר זאת, ומי היהודים שבחרו לעשות זאת לאורך ההיסטוריה?
ובסוף- מה החוק אומר ?
האם יצא לכם פעם לראות את הסטטיסטיקות של תופעה וזה שינה לכם את כל ההבנה לגביה, אולי אפילו התנפץ לכם מיתוס ?
אז הנה מספר סטטיסטיקות בנוגע לשריפת גופות – מה המגמה בעולם ועד כמה שריפת גופות פופלארית? מה משפיע על החלטת אנשים על אופן קבורה / פרידה ? מה אנשים עושים עם האפר ?
רוצים לדעת גם ?
נתחיל מהסוף – על פי פסיקות בית המשפט הגבוה לצדק ועמדת היועץ המשפטי לממשלה – מדובר בפעילות המותרת על פי החוק.
רוצים להעמיק בהיסטוריה של הפסיקה בנושא ולמסקנות שהגיעו שופטי בג"צ?
לפיזור או קבורת האפר האפר יש חלק בלתי נפרד מהפרידה וההנצחה של הנפטר.
האם לשמור בבית? האם לפזר במקום עם זיקה לנפטר? האם לפזר בים? האם לקבור את הכד? האם להשתמש באפר כדי להזין עץ מעליו?, האם להפוך את האפר לתכשיט? האם לפזר באוויר עם מטוס או עם זיקוקים? אולי בכלל להשתמש באפר לקעקוע?
כד האפר יכול להיות סמל לדרך שלך, לסגנון החיים שלך ולשרת יותר נכון את דרך ההנצחה שבחרת.
אנו מציעים מבחר של כדים אקולוגים, כדי עץ, כדי פורצלן בעיצובים פורצי דרך, וכדי אפר קלאסיים.
בנוסף, אנו מציעים תכשיטי נצח – תכשיטים הכוללים כמות קטנה של אפר או תכשיטים העשויים מהאפר.
אבל אין כמו לראות כדי להבין אז …
כשאנשים בישראל שומעים בפעם הראשונה על שריפת גופות, או קרמציה, עולות בדרך כלל הרבה שאלות.
איך זה מתבצע? האם זה מותר בישראל? כמה אנשים בוחרים בדרך הזאת? ומה המשפחה והסביבה חושבות על בחירה שאינה דרך הקבורה המקובלת בישראל?
אלה שאלות טבעיות.
קרמציה עדיין אינה הבחירה של רוב הישראלים. אבל היא גם אינה אפשרות שאיש אינו מכיר. היא קיימת בישראל, יש חברות ועמותות שעוסקות בתחום, ויש ישראלים שבוחרים בה עבור עצמם או מכבדים את רצונו של אדם קרוב.
ובשנים האחרונות יש גם יותר מקום לדבר עליה.
קרמציה היא דרך לטיפול בגופו של אדם לאחר מותו באמצעות חום גבוה, במקום קבורה של הגוף בשלמותו באדמה.
בסיום התהליך נותרים בעיקר חלקי עצם שעוברים עיבוד נוסף והופכים למה שמקובל לכנות "אפר", אף שמבחינה טכנית מדובר בעיקר בשברי עצם שעובדו לחלקיקים קטנים.
לאחר מכן ניתן לשמור את האפר בכד, לקבור אותו, ליצור מקום הנצחה או לבחור בדרך אחרת בהתאם לרצונו של האדם ולבחירת המשפחה.
הקרמציה עצמה אינה מכתיבה כיצד נפרדים מהאדם.
אפשר לקיים טקס פרידה לפני הקרמציה או לאחריה, לקיים אירוע זיכרון משפחתי, ליצור מקום הנצחה או לבחור בדרך אישית אחרת.
מבחינה טכנית, קרמציה מבוססת אש מתבצעת במתקן ייעודי הנקרא cremator.
לפי Cremation Association of North America, בתהליך המקובל בעולם הגוף מועבר למתקן, נשמר בתנאים מתאימים עד לביצוע הקרמציה ומזוהה לאורך הדרך באמצעות מנגנוני זיהוי ובקרה.
בשלב הקרמציה מוכנס הגוף, בתוך מכל מתאים, לתא הקרמציה.
הטמפרטורה בתהליך היא בדרך כלל בסדר גודל של 1,400–1,600 מעלות פרנהייט, כ־760–870 מעלות צלזיוס. החום מביא לפירוק הרקמות, בעוד שחלקי העצם נותרים בתא.
משך הקרמציה משתנה בהתאם למספר גורמים ויכול להגיע ליותר משעתיים. משך הקרמציה תלוי בטכנולוגיה של הקרמטוריום, בגופה עצמה ומיומנות המפעיל של מתקן הקרמציה.
לאחר שהתהליך מסתיים, חלקי העצם נאספים, מתקררים ועוברים עיבוד מכני לחלקיקים קטנים. לאחר מכן הם מועברים לכלי מתאים ונמסרים לגורם המורשה לקבל אותם.
לרוב נדרש כלי בנפחש של בין 2-3 ליטר להכיל את שאריות השריפה.
אחד המרכיבים החשובים בתהליך מקצועי הוא שמירה על רצף זיהוי מסודר — מרגע קבלת האדם ועד למסירת האפר למשפחה.
כן. ניתן לבצע קרמציה בישראל.
המצב המשפטי מעט שונה מזה של קבורה רגילה. החוק בישראל אינו מסדיר במפורש שרפת גופות כחלופה לקבורה, אך גם אינו אוסר עליה. בפסיקת בתי המשפט נקבע כי ניתן לבצע שרפת גופה בישראל, כאשר לרצונו של האדם שנפטר ניתן משקל משמעותי.
בניגוד לקבורה הממומנת במקרים הרלוונטיים במסגרת הסדרי המדינה, המדינה אינה מממנת כיום את הקרמציה.
בישראל פועלים מספר גופים וחברות המספקים שירותי קרמציה. בין הגופים המוכרים הינם "בדרכך" ועלי שלכת בע"מ.
גם כאשר המשפחה מעוניינת בקרמציה, הפטירה עצמה מחייבת טיפול במסמכים הרשמיים הרלוונטיים.
משרד הבריאות מבחין בין הודעת פטירה, שמונפקת על ידי גורם רפואי ומאשרת את עצם המוות, לבין תעודת פטירה, שמונפקת על ידי רשות האוכלוסין ומשמשת לצרכים רשמיים ומשפטיים.
הנסיבות משתנות בהתאם למקום הפטירה ולמקרה הספציפי, ולכן כאשר אדם מבקש קרמציה חשוב להבין מראש גם מי מטפל בהעברה, במסמכים, בזיהוי ובתיאומים הנדרשים.
כאן חשוב לדייק.
נכון להיום אין מאגר ציבורי מלא שמציג כמה קרמציות מתבצעות בישראל בכל שנה או מהו נתח הקרמציה מתוך כלל הפטירות.
לכן לא נכון לקבוע ש"קרמציה כבר נפוצה בישראל" בלי נתונים שתומכים בכך.
מה שכן ניתן לומר הוא שהקטגוריה קיימת בישראל, פועלים בה נכון לשנת 2026 ארבע חברות שונות, והאפשרות מוכרת לחלק משמעותי יותר מהציבור מכפי ששהיה בעבר. הערכות של "בדרכך" היא שקיים גידול משמעותי בכמות הישראלים שבוחרים בקרמציה מידי שנה ושכיום בוחרים בשריפה כ- 1300-1500 איש בשנה. המגמה בשנים האחרונות היא מגמת גידול ש"בדרכך" מאמינה שתמשיך עם הגידול בכמות האנשים שמודעים לשירות והתחרות הגוברת בתחום.
דרך מעניינת להבין זאת היא לא רק לשאול כמה אנשים כבר בחרו בקרמציה — אלא כמה אנשים רואים בה אפשרות שהם עצמם עשויים לשקול.
בסקר דת ומדינה של המכון הישראלי לדמוקרטיה מ־2024 נשאלו ישראלים באיזו דרך היו מעדיפים להיקבר בבוא היום.
בקרב הציבור היהודי:
התמונה משתנה מאוד כאשר מסתכלים על הציבור החילוני.
בקרב יהודים חילונים, 14% אמרו שהיו מעדיפים שרפת גופתם, 23% העדיפו קבורה אזרחית, 31% קבורה דתית ו־32% לא ידעו או לא הביעו העדפה.
ההערכות של "בדרכך" היא שכיום בערך 1300-1500 איש עוברים תהליך שריפה בישראל, אך כמות האנשים שבוחרים בשירות זה גדולה יותר ומרמזת על המשך הגידול בשיעור האנשים שיברו את תהליך הקרמציה.
הנתונים האלה אינם אומרים שקרמציה הפכה לדרך המקובלת בישראל.
היא לא.
אבל הם כן מלמדים שזו כבר אינה אפשרות ששייכת רק לשוליים זעירים ובלתי נראים של החברה הישראלית.
נתוני הסקר נותנים תמונה אחת.
סיפורים של משפחות שעברו את ההתלבטות נותנים תמונה אחרת — אישית יותר.
במחקר שנערך בקרב לקוחות בדרכך חזר שוב ושוב חשש דומה: לא בהכרח מהקרמציה עצמה, אלא מהאופן שבו המשפחה, החברים והסביבה יגיבו לבחירה.
תמר עמית, שפנתה לבדרכך לאחר שליוותה את אמה בקרמציה ובהמשך בחרה גם היא בדרך הזו, סיפרה:
"לא ידעתי איך הם יגיבו."
אבל כשהבחירה כבר הייתה בחוץ, החוויה שלה הייתה אחרת:
"רוב התגובות דווקא היו: 'בסדר, בחירה שלה'."
עמוס מרום, שליווה את אמו שבחרה לעבור קרמציה בבדרכך, תיאר חוויה דומה:
"כולם קיבלו לחלוטין את ההחלטה שלנו."
אלה אינם נתונים סטטיסטיים על כלל החברה הישראלית, ואי אפשר להסיק מהם שכך תגיב כל משפחה.
אבל הם כן מלמדים משהו חשוב על החוויה של אנשים שכבר עברו את הדרך הזאת: לפעמים החשש מתגובת הסביבה גדול יותר מהתגובה שפוגשים בפועל.
יש סימנים לכך שהשיחה עליה נעשית פתוחה יותר.
במחקר הלקוחות של בדרכך חזר דפוס מעניין: ככל שאנשים נחשפו לקרמציה — דרך בן משפחה, חבר, טקס או שיחה — היא הרגישה להם פחות זרה.
תמר עמית ניסחה זאת בפשטות:
"כל דבר שלא פעם ראשונה — יותר קל."
אריה קוגן, שליווה את אביו בדרכו האחרונה עם בדרכך, תיאר כיצד בתוך משפחתו השתנתה התחושה לאחר החשיפה הראשונה:
"בפעם השנייה כבר היה ברור לכולם."
ואקילה גולן, שליוותה את אביה ואמה בדרכם האחרונה עם בדרכך, אמרה:
"זה נורא לגיטימי לדבר על זה."
אולי זה אחד השינויים המשמעותיים ביותר.
לא בהכרח שכולם רוצים לבחור בקרמציה.
אלא שיותר אנשים יכולים לשמוע עליה, לשאול עליה ולדבר עליה בלי לראות בעצם השיחה דבר חריג.
אין כיום נתון ציבורי מקיף שמאפשר לקבוע באופן אמין מה שיעור הקרמציות בישראל בכל שנה, ולכן צריך להיזהר מהצהרות על קצב הצמיחה של השוק.
יש, לעומת זאת, אינדיקציות לשינוי ברמת ההיכרות והלגיטימיות.
יש ארבעה גופים פעילים בתחום.
יש ישראלים שמצהירים בסקרים שהיו מעדיפים קרמציה. ויש משפחות שכבר עברו את התהליך ומספרות שהתגובה שקיבלו מהסביבה הייתה טבעית יותר מכפי שציפו.
ההערכות של "בדרכך" היא שכיום 1300-1500 בוחרים בשריפה מתוך כ- 45000 איש שנפטרים בישראל – שיעור בחירה של 3%. בעוד שזה מרגיש לא גבוה ביחס לעולם, השיעור כנראה בקצב עליה.
לכן אולי מדויק יותר לומר:
קרמציה עדיין אינה נפוצה בישראל, אבל היא נעשית אפשרות מוכרת ולגיטימית יותר עבור חלק מהציבור.
עבור חלק גדול מהציבור בישראל, קבורה יהודית מסורתית היא חלק עמוק מהזהות, האמונה והמשפחה.
הנתונים עצמם משקפים זאת: רוב הציבור היהודי בסקר 2024 העדיף קבורה דתית, ובקבוצות הדתיות והמסורתיות התמיכה בה הייתה גבוהה במיוחד.
קרמציה אינה צריכה לבטל את הבחירה הזאת כדי להיות אפשרות לגיטימית עבור אנשים אחרים.
אין דרך אחת שמתאימה לכל משפחה.
יש משפחות שעבורן קבורה מסורתית היא הדרך הטבעית והנכונה. יש אנשים שמעדיפים קבורה אזרחית. ויש מי שמרגישים שקרמציה מתאימה יותר לרצונם, להשקפת עולמם או לדרך שבה היו רוצים להיפרד.
כפי שאמרה מור אברהם, שבחרה יחד עם אמה בבדרכך:
"אפשר לבחור דרך אחרת."
גם כאן אין תשובה אחת.
אפשר לשמור את האפר, לקבור אותו, ליצור סביבו מקום זיכרון או לבחור אפשרות אחרת בהתאם לנסיבות ולרצון המשפחה.
אחד החששות שחזרו במחקר של בדרכך היה שבלי קבר לא יהיה מקום להגיע אליו ולזכור.
מור אברהם ניסחה את התשובה שמצאה משפחתה כך:
"מקום אפשר לעשות. זה לא חייב להיות בית קברות."
המחשבה הזאת אינה מבטלת את הצורך במקום זיכרון.
להפך.
היא מכירה בכך שמקום כזה חשוב מאוד למשפחות רבות — ורק מציעה שהוא יכול לקבל יותר מצורה אחת.
כן. החוק בישראל אינו אוסר קרמציה, ופסיקת בתי המשפט הכירה באפשרות לבצע אותה. לרצונו של האדם שנפטר יש חשיבות משמעותית במקרים שנדונו.
לא. בניגוד להסדרי המימון הקיימים לקבורה, המדינה אינה מממנת כיום שרפת גופות.
כן. קרמציה מתבצעת בישראל באמצעות גופים פרטיים הפועלים בתחום.
בתהליך קרמציה מבוסס אש הטמפרטורה המקובלת היא בדרך כלל כ־760–870 מעלות צלזיוס.
משך הקרמציה עצמה משתנה לפי נסיבות ומאפיינים שונים. בתהליך מבוסס אש היא יכולה להימשך בין עשרות דקות ליותר משעתיים, ולאחריה נדרשים קירור ועיבוד של שרידי העצם.
לא בדיוק. לאחר הקרמציה נשארים בעיקר חלקי עצם. הם עוברים עיבוד מכני לחלקיקים קטנים, ואלה הם השרידים שמקובל לכנות "אפר".
אין כיום נתון ציבורי מקיף ואמין לגבי מספר הקרמציות השנתי בישראל. בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מ־2024, 7% מהיהודים בישראל אמרו שהיו מעדיפים שרפת גופתם. בקרב יהודים חילונים השיעור היה 14%. ההערכות של "בדרכך" היא שכיום 1300-1500 בוחרים בשריפה מתוך כ- 45000 איש שנפטרים בישראל – שיעור בחירה של 3%
לא. הנתונים אינם מצביעים על כך. רוב הציבור היהודי עדיין מעדיף קבורה דתית. עם זאת, קיים חלק מהציבור שרואה בקרמציה אפשרות אישית לגיטימית, ובציבור החילוני שיעור זה גבוה יותר.
יש אינדיקציות לכך שהאפשרות מוכרת ומדוברת יותר, אך אין כיום סדרת נתונים ארוכת שנים שמאפשרת לכמת בוודאות את קצב השינוי. מחקר הלקוחות של בדרכך מצביע על דפוס שבו חשיפה ושיחה הופכות את האפשרות לפחות זרה בעיני אנשים שנפגשים איתה.
אין תגובה אחת שמתאימה לכל משפחה. במחקר בקרב לקוחות בדרכך, מספר משפחות סיפרו שהן חששו מתגובה קשה יותר מזו שקיבלו בפועל. היו שתיארו קבלה, כיבוד של רצון האדם ואף תחושה שהבחירה נתפסה כטבעית.
כן. הקרמציה היא דרך הטיפול בגוף ואינה מחייבת לוותר על פרידה, טקס או הנצחה. משפחה יכולה לבחור כיצד היא רוצה להיפרד וכיצד היא רוצה לזכור.
לא. ניתן ליצור מקום זיכרון גם לאחר קרמציה. עבור משפחות מסוימות זה יכול להיות מקום שבו נטמן האפר, ועבור אחרות מקום הנצחה מסוג אחר. השאלה החשובה היא מה ייתן למשפחה מקום משמעותי לזכור ולהתייחד.
לא.
קרמציה היא אפשרות אחת מבין דרכים שונות להיפרד מאדם לאחר מותו. עבור חלק מהאנשים היא מתאימה להשקפת העולם ולרצון האישי שלהם. עבור אחרים קבורה דתית, אזרחית או דרך אחרת תהיה הבחירה הנכונה יותר.
המטרה אינה לבחור בדרך שאחרים חושבים שהיא נכונה.
המטרה היא להבין את האפשרויות, לדבר עליהן, ולדעת מה נכון לאדם ולמשפחה.
בדרכך מלווה אנשים ומשפחות שבוחנים את האפשרות של קרמציה בישראל.
לא צריך להגיע לשיחה כשכבר החלטתם.
אפשר להגיע עם שאלות.
לפעמים ההיכרות עם האפשרויות היא בדיוק מה שעוזר להבין איזו דרך מרגישה נכונה עבורכם.
אנו משלבים שריפת גופות, מעמדי פרידה מכבדים, מוצרי הנצחה איכותיים, ועוזרים לממש בקשות הנצחה
