כשצלצלת רעד קולך

עצוב למות באמצע התמוז, עכשיו באמצע התמוז נמות, אל בוסתני הפרי, שהתייתמו. הידד אחר הידד, נפול יפול, ועל קיצך, ועל קצירך, ועל הכל….

אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו, וגם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות, ואהבתי אותך והיה לנו טוב, טוב עד גדותינו, והיה לנו רע ואהבתי אותך לא פחות

אל תלכי מכאן, אל תקחי מכאן, את עקבות הזמן האבוד שלך, האמיני לי, את הכל אשכח, אונות קטנות של הכאב וברח ומילה רעה שאמרתי לך אושר בן שעה, הוא שביר כל כך אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן”