כשצלצלת רעד קולך

הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי, הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ –

הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית, אבל אתם הן לא תוכלו לשוב, ואיך קרה, איך קרה ואיך קורה עדיין שהחיטה צומחת שוב.

את החיים לקחו לך, הו, מלחמות קדושות, מלאכים בכו לך, בעיניים יבשות. את חיוכך, תינוקת, קברו באדמה
איך צומח שקט, מתוך המהומה
.