היא הייתה אישה אכפתית, תומכת ואוהבת, אם , אחות, סבתא וחברה . עם זאת היא הייתה ביישנית, צנועה ותמיד אמרה על עצמה ״ אני עקרת בית ״
לא , היא לא. היא הייתה עקרת בית במובן האמיתי של המילה, בכל חדר בביתנו היו שטיחים על הרצפה שהיא תפרה, היא צבעה את כל החדרים שלנו – בעצמה. בכל פעם שאני או מישהו מהמשפחה המדהימה שלנו לבש גרביים, כפפות, צעיפים וסוודרים היא סרגה אותם. היא הייתה מלאת כשרונות. תמיד היה לה את הזמן להשקיע בנו, כל ערב היא הכינה לנו ארוחות חמות, מרקים ועוגות ולמרות שמצבנו הכלכלי לא היה טוב כלכך מעולם לא היינו רעבים .
מבחינת המדינה היינו עניים, אבל איכות חיינו הייתה עשירה .
אמא שלי הייתה התלמידה הכי חכמה בבית הספר ומוריה רצו שהיא תמשיך לאוניברסיטה. אבל הוריה לא יכלו להרשות לעצמם כלכלית את זה. באותה תקופה רבים חשבו שאישה תינשא, תביא ילדים לעולם והשכלה היא בזבוז זמן .
היא הלכה בדרכן של נשים רבות והתחילה לעבוד למען המשפחה , אבא שלה היה קצין בצבא , המשפחה שלה הייתה הכי טובה אליה בעולם והיא הייתה מאושרת שם .
אבא שלי היה הנהג של קצין (סבא שלי) וההורים שלי נפגשו כשאסף אותו מביתו . אמא ואבא התחילו להפגש בימי החופש שלה. המשפחה של אמא שלי עברה לחו"ל ורצתה שאמי תלך איתם. אבל אבא שלי עמד לעזוב את הצבא והם החליטו להשאר ולהתחתן .
הם עברו לתל אביב ואבא התחיל לעבוד בחברה גדולה .
הם נישאו בערב השנה החדשה 2001 והבן הראשון שלהם נולד שנה אחרי זה, אך למרבה הצער הוא לא שרד את הלידה. אמא סיפרה לי כמה שזאת הייתה לה תקופה קשה , אחרי שנתיים החליטו לאמץ אותי ואת אחי, המזל הכי גדול שלי היה זה שהם אלה שאימצו אותי. אחי היה בן שנתיים ואני שלוש. אבא היה צריך לעשות מילואים אז אמא גידלה אותנו לבד רוב הזמן.
אמא ואני היינו קרובות מאוד והייתי תמיד עוזרת לה לנקות או עם הקניות, היינו הולכות לקולנוע ביחד תמיד, השותפה שלי להכל .
לא היה לנו טלוויזיה עד שהייתי בת , קשה להאמין שלא הייתה לנו מכונת כביסה או תנור או מייבש, היינו מכבסות ידנית ותולות את הגדשים שלנו על חוט שיתייבש. זאת הייתה הדרך חיים ופשוט קיבלנו את זה. אמא תמיד רצתה מייבש, הוא הגיע חודש שעבר, שהיית בבית חולים , בחיים לא ראתה אותו אבל הבאנו לה כמה בגדים לבית חולים וספרנו לה שזה לא ירד מהחבל .
עם זאת למרות החיים הקשים – חיינו היו מלאים במוזיקה ושמחה. לאבא היתה מערכת והוא היה מקשיב יחד עם אמא לרולינג סטונס שהם אהבו. לאמא היה את הפסנתר שלה והיינו שרים ביחד .
היינו מדברים בארוחות ערב על הכל, איך עבר היום ומה ממש הצחיק אותנו .
לפעמים היינו מסתכלים מהחלון על הרחוב וממציאים את הסיפור חיים של מי שעבר שם .
חבריה יודעים כמה היא עזרה שהם לא הרגישו טוב, היא הייתה עושה בשבילם קניות ועורכת להם ארוחות .
איבדתי את אמא שלי, המלווה, היועצת והמנטורית הנפלאה שלי לחיים. הכבוד הכי גדול שלי הוא שהייתי הבת שלה. אני גבר מתגעגעת לקשר המדהים שהיה לי איתה. אני מרגישה ריק לאחר שאיבדתי את האישה הכי טובה שאפשר לקבל. אני כל כך עצובה שהילדים שלי לא יזכו להכיר אותה, על אחי ועל דודותי שאיבדו את הבן אדם הכי מדהים שיש .
היא לימדה את כולנו את מה שבאמת חשוב בחיים – לאהוב, לתמוך ולדאוג לחברים ולמשפחה בחיינו. לכולנו הייתה זכות להכיר אותה ולי הייתה את הזכות הכי גדולה להיות הבת שלה .
אני מבינה למה יש פה כלכך הרבה אנשים. תודה לכולכם על תמיכתכם במשפחתנו היום
